פלאפון תקשורת בע"מ נ' שטרית

פסק דין

1.לפניי תביעה שבה עותרת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן "התובעת") לחייב את הנתבע בתשלום סך של 15,494.65 ₪ בגין מכשירי פלאפון שסופקו לו על ידה.

2.הנתבע טען כי דין התביעה נגדו להדחות מכח הסכם פשרה שנחתם בינו לבין התובעת ביום 25.2.10 ואשר הביא לסילוק כל החוב שעמד נגדו כלפי התובעת באותה עת, לרבות עבור רכישת מכשירים, תמורת תשלום סך של 11,832 ₪, סכום אשר שולם במלואו על ידו (הסכם הפשרה צורף נספח ב' לתצהירו נ/1). בסעיף 4 להסכם נקבע כי לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, לא תהיינה למי מהצדדים תביעות ו/או דרישות מכל סוג שהוא האחד כלפי רעהו, בקשר עם החוב הנ"ל.

3.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כדלקמן:

מהעדויות וחומר הראיות התברר כי במועד חתימת הסכם הפשרה, עמד חובו של הנתבע אצל התובעת על סך של 18,973.29 ₪. הסכום הנ"ל שיקף את החוב בספרי התובעת עד ליום 25.2.10, שהוא המועד שבו נחתם ההסכם, תוך שהוא מביא בחשבון את התשלומים ששולמו על ידי הנתבע עד לאותו מועד, ובין היתר, התשלומים ששולמו באמצעות כרטיס האשראי שלו ביום 10.2.10, ואשר הסתכמו בסך של 7,575 ₪. על בסיס מסד נתונים זה, הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה שלפיו שילם הנתבע את הסך של 11,832 ₪ כאמור, לסילוק כל חובו שנותר אצל התובעת, נכון למועד החתימה.

4.לאחר חתימת ההסכם הנ"ל, ביטל הנתבע את החיובים שבוצעו באמצעות כרטיס האשראי שלו ביום 10.2.10 כאמור. לטענתו, הדבר נעשה בעקבות שיחה טלפונית שהתקיימה בינו לבין פקידה של התובעת שבה הבהירה לו האחרונה כי לאחר חתימת ההסכם "לא יהיו לו יותר חיובים" (ראה עדותו בעמ' 10 ש' 17).

5.טענה זו, מלבד היותה טענה יחידה שלא הוכחה בכל ראיה ולא זכתה לשום סיוע, אין בה כדי להושיע לנתבע, שכן, אין בה הסכמה לביטול התשלומים ששולמו באמצעות כרטיס האשראי שלו ביום 10.2.10, היינו עובר לחתימה על הסכם הפשרה. ודוק, אמירתה הנ"ל של הפקידה תואמת את נסיבות העניין, שכן במידה והנתבע לא היה מבטל את התשלומים שבהם חויב ביום 10.2.10 כמתואר לעיל, לא היו לו יותר חיובים אצל התובעת, הואיל ובכך, הוא היה מסלק את כל חובו כלפיה. יוצא אפוא, שביטול החיובים כאמור על ידי הנתבע נעשה שלא כדין ובהעדר כל בסיס הסכמי בינו לבין התובעת.

6.האם התובעת מנועה מלתבוע את הסך של 7,575 ₪ מכח ההסכם?

התשובה לכך הינה שלילית. החוב שהסכם הפשרה התייחס אליו, הוא החוב הבלתי מסולק שעמד לחובת הנתבע נכון ליום 25.2.10, כאשר הסך של 7,575 ₪ אינו חלק ממנו (ראה סעיף 3 לעיל). משמע, שהסך של 7,575 ₪ לא היה בגדר חוב שהסכם הפשרה התייחס אליו. משכך, אין התובעת מושתקת מלתבוע אותו מכח ההסכם, לאחר שהנתבע ביטל את החיוב בגינו, לאחר החתימה על הסכם הפשרה כאמור.

7.התובעת טענה כי הנתבע הפר את הסכם הפשרה בעקבות ביטול החיובים של יום 10.2.10, ומשכך, היא זכאית להפרש בין מלוא סכום החוב שעמד נכון ליום 25.2.10 על סך של 18,973.29 ₪, לבין הסכום ששולם על ידי הנתבע על פי הסכם הפשרה בסך של 11832 ₪.

אין בידי לקבל טענה זו. התובעת לא עתרה לביטול ההסכם הנ"ל, וטענותיה בהקשר זה מהוות הרחבת חזית אסורה.

8.לאור האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי כאמור, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 7,575 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.3.10, שהוא המועד שבו בוטלו החיובים על ידי הנתבע, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ב, 28 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

ה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: